Daf 92a
וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא דְּחַטַּאת [בְּהֵמָה] פְּנִימִיּוֹת הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן בְּהֵמָה שְׁחִיטַת צָפוֹן וְקַבָּלַת כְּלִי
Rachi (non traduit)
ומה ראית. לרבות פנימיות מתורת ולמעט עוף מזאת:
דחטאת בהמה פנימיות ה''ל לרבויי. כדין החיצונים שכן בהמה כמותה שחיטה כמותה טעונה צפון כמותה וקבלת כלי כמותה וקרנות המזבח כמותה וכנגד חודה של קרן ובאצבע ואישים אימוריהן לאישים אבל עוף אינו בהמה ואינו שחוט ואינו טעון צפון וקבלה ולא קרן שהרי חטאת העוף למטה נעשית ואינו נותנה באצבע בחודה של קרן ואין ממנה לאישים:
אֲבָל לֹא גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ אֲפִילּוּ גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ נָמֵי
Rachi (non traduit)
אבל לא של עץ. דבת כיבוי הוא ואיסורא דאורייתא הוא ואי כר''ש לא משכחת כיבוי אלא במתכוין לעשות פחמין בכיבויו וצריך להם דאר''ש מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכיבוי לאו צורך גופו הוא שיהא צריך לו דהלואי שלא בא עליו ודמי למוציא את המת לסלקו מעל פניו דפטר עליה ר''ש במסכת שבת בפרק המצניע (שבת דף צד.):
Tossefoth (non traduit)
אבל לא גחלת של עץ. תימה היכי ס''ד דדבר שאין מתכוין שוה לאינה צריכה לגופה דמה ענין זה לזה ובפ' כירה (שבת מב.) ניחא טפי גבי הא דשרי שמואל אפילו שיעור לצרף דפריך התם כה''ג ומצי למימר דס''ד דלא הוה שרי ר''ש דבר שאין מתכוין לכתחילה אי לאו משום דאית ביה תרתי דהוה נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה הלכך רבי יהודה דמחייב באינה צריכה לגופה אוסר באין מתכוין דהא בהא תליא אבל הכא אי אפשר לפרש כן דמייתי לה אההיא דהמתנדב יין מביאו ומזלפו על גבי האישים דלא שייך טעמא דאין צריכה לגופה אלא גבי מלאכות דשבת ובסוף פרק ראשון דחגיגה (דף י.) מייתי לה גבי הלכות שבת כהררים התלוים בשערה וצריך לפרש דמשמע להש''ס דהשתא דכי היכי דמחייב שמואל באינה צריכה לגופה ה''נ יש לו לחייב אין מתכוין כמתכוין:
בְּדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה
Tossefoth (non traduit)
במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה. הקשה בהלכות גדולות דבשמעתא קמייתא דשבת (דף ג.) קאמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר הצד צבי והצד נחש ומפיס מורסא פי' דשרו רבנן משום צער דגופא דצד נחש ומפיס מורסא לא מיפטר אלא לר''ש דפטר מלאכה שאינה צריכה לגופה כדאיתא בפ' שמנה שרצים (שבת קז:) ודוחק הוא לתרץ בהלכות גדולות ור''ת תירץ דהא דחשיב לה שמואל [בהדי] פטור ומותר (קאמר) לאו משום דס''ל הכי. אלא כלומר מאן דס''ל שהוא פטור קסבר דפטור ומותר כמו שמדקדק שמואל בסוף האורג (שבת קז.) דודאי פטור ומותר קאמר מיהו אנן לא קיימא לן כשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כדאשכחן רבא דהוא בתראה דסבר כר''ש בריש נוטל (שבת קמא:) ואמוראי דפרק כל כתבי הקדש (שם קכא:) דאמרי כל המזיקין נהרגין בשבת ואפילו מאן דאסר לא פליג אמתני' דעל עקרב שלא תשוך הלכך מותר להפיס מורסא בשבת להוציא ממנה ליחה:

אָמַר רַב הוּנָא נְסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַדָּם וְהַשֶּׁמֶן וְהַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן
Rachi (non traduit)
מערכה. על הרצפה בעזרה ולא יוציאה לחוץ משום שנאמר בקדש באש תשרף בפ' שני דפסחים (דף כד.) דרשינן האי קרא וכל חטאת אשר יובא וגו' ומרבינן מיניה כל פסולי קדשים שמחיצתו בעזרה שיהו נשרפים בעזרה כדכתיב בקדש לא תאכל באש תשרף ותמיה אני למה שורפן לעצמן ואינו שורפן בבית הדשן שהיה בעזרה שבו שורפין פסולי קדשי קדשים ונראה בעיני שהוא דבר לח שורפן לעצמן שתהא שריפתן ניכרת לעצמן שאם היה שורפן עם בשר אין ניכרין שהרי אין בהן ממש:
הדם והשמן גרסי':
אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה אַיְיתִי לִי בֵּי עַשְׂרָה וְאֵימָא לָךְ קַמַּיְיהוּ נְסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן
הֲדַרַן עֲלָךְ כָּל הַתָּדִיר
מַתְנִי' דַּם חַטָּאת שֶׁנִּתַּז עַל הַבֶּגֶד הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּיבּוּס אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּנֶאֱכָלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ תֵּאָכֵל אֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת וְאֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת טְעוּנוֹת כִּיבּוּס שֶׁנֶּאֱמַר תּוֹרַת הַחַטָּאת תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת
Rachi (non traduit)
מתני' דם חטאת טעון כיבוס. כדכתיב ואשר יזה מדמה וגו':
במקום קדוש תאכל. בההוא עניינא כתיב:
תורת החטאת. רישא דעניינא הוא:
חַטָּאת פְּסוּלָה אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס בֵּין שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וּבֵין שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר שֶׁלָּנָה וְשֶׁנִּטְמְאָה וְשֶׁיָּצָאת וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ וְשֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין (וְזָרְקוּ) אֶת דָּמָהּ
Rachi (non traduit)
פסולה אין טעון דמה כיבוס. דכתיב אשר יזה בראוי להזאה הכתוב מדבר:
שעת הכושר. לזריקה:
שלנה. לן דמה:
ושקבלו פסולין את דמה. גרסי' ולא גרסי' וזרקו דהא אפילו כשרה שנתז (את) מדמה לאחר זריקה על הבגד אין טעון כיבוס כדאמרינן לקמן פרט לזה שכבר הוזה:
Tossefoth (non traduit)
מתני' שלנה ושנטמאה. פירוש לן דמה ונטמא דמה ואם תאמר ונטמא מ''ט לא בעי כיבוס הא מדאורייתא זורקו לכתחילה כדאמרינן (פסחים דף פ:) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה וי''ל דמיירי כגון שנשבר הציץ או אינו על מצחו למאן דאית ליה [שאינו מרצה] (יומא דף ז:):
ושקבלו פסולין וזרקו את דמה. פירש בקונטרס או זרקו ואע''ג דאפילו כשרה אם ניתז דמה לאחר זריקה אין טעון כיבוס כדאמר לקמן פרט לזה שכבר הוזה איצטריך לאשמועינן בפסולין למימר דדם דחוי הוא ואין הנותר במזרק כשר לזריקה ולא תימא יחזור הכשר ויזרוק דפסול עושה שירים וצ''ע בפ''ק דמעילה (דף ה.):
גְּמָ' דַּם חַטָּאת (שֶׁמֵּתָה) [שֶׁנִּתַּז] כּוּ' וְאִי תּוֹרָה אַחַת לְכָל חַטָּאוֹת אֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי אַלְּמָה תַּנְיָא יָכוֹל תְּהֵא דַּם חַטַּאת הָעוֹף טָעוּן כִּיבּוּס תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת
Rachi (non traduit)
גמ' תשחט החטאת. בההוא ענינא כתיב בנשחטות ולא בנמלקות:
אפילו חטאת העוף נמי. אע''ג דכתיב זאת למעוטא הא פנימיות נמי אימעיטו דבנאכלות הכתוב מדבר וקמרבינן להו מתורת:
Tossefoth (non traduit)
יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס ת''ל זאת. והוא הדין קדשים קלים מימעטי מזאת ותימה דבסוף פירקין (זבחים דף צח.) מרבי מזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת מה חטאת מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע והשתא מנ''ל דאתיא היקישא לרבות כל הקדשים כחטאת לענין בלוע ומיעוטא דהכא לענין כיבוס אימא איפכא וי''ל כיון דאשכחן דכל קדשים טעונין מריקה ושטיפה מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה סברא הוא לאוקומה היקישא לענין להתקדש בבלוע מאחר דאשכחן דטעונין מריקה ושטיפה מטעם בליעת כלי ומיתרצא נמי בהכי קושיא אחריתי דרבי יהודה מפיק לקמן כל קדשים לענין מריקה ושטיפה מקדש קדשים והשתא ל''ל קרא תיפוק לי מהיקישא דחטאת דכל קדשים טעונין מריקה ושטיפה כחטאת אבל למאי דפרישית ניחא דאי לאו דאשכחן מריקה [ושטיפה] בהדיא הוה מוקמי היקישא לענין כיבוס ומיעוטא דזאת למעוטי מריקה ושטיפה ובלוע:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אָמַר קְרָא תִּשָּׁחֵט בְּנִשְׁחָטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר
וְאֵימָא בְּנֶאֱכָלוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר כְּדִכְתִיב בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ תֵּאָכֵל אֲבָל פְּנִימִיּוֹת לָא רַבִּי רַחֲמָנָא תּוֹרַת
אִי הָכִי אֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי מִיעֵט רַחֲמָנָא זֹאת
but not a burning piece of wood. (1) Now if you think that he agrees with R. Simeon, even that of wood too [should be permitted]? (2) — In respect to what is unintentional he holds with R. Simeon; but in the matter of work which is not needed per se,3 he agrees with R. Judah. (4) R. Huna said: If a drink-offering [of wine] was defiled, one must make a separate fire for it (5) and burn it, for it is said, And every [sinoffering]... in the holy place... it shall be burnt with fire. (6) It was taught likewise: If blood, oil, meal-offerings or drink-offerings were defiled, a separate fire is made for them, and they are burnt. Samuel said to R. Hana of Baghdad: Bring me ten people and I will teach you in their presence: (7) if drink-offerings were defiled, one makes a separate fire for them and burns them. MISHNAH. IF THE BLOOD OF A SINOFFERING SPURTED ON TO A GARMENT, IT MUST BE WASHED. (8) THOUGH SCRIPTURE SPEAKS ONLY OF [SIN-OFFERINGS] WHICH ARE EATEN, FOR IT IS SAID, IN A HOLY PLACE SHALL IT BE EATEN, (9) YET BOTH THOSE WHICH MAY BE EATEN AND THE INNER [SACRIFICES] (10) NECESSITATE WASHING, FOR IT IS SAID, [THIS IS] THE LAW OF THE SIN-OFFERING: (11) THERE IS ONE LAW FOR ALL SIN-OFFERINGS. THE BLOOD OF A DISQUALIFIED SIN-OFFERING DOES NOT NECESSITATE WASHING, WHETHER IT HAD A PERIOD OF FITNESS OR DID NOT HAVE A PERIOD OF FITNESS. WHICH HAD A PERIOD OF FITNESS? ONE [WHOSE BLOOD] WAS KEPT OVERNIGHT, OR WAS DEFILED, OR WAS TAKEN OUT [OF THE TEMPLE COURT]. WHICH DID NOT HAVE A PERIOD OF FITNESS? ONE WHICH WAS SLAUGHTERED [WITH THE INTENTION OF EATING IT] (12) AFTER TIME OR WITHOUT BOUNDS; OR WHOSE BLOOD WAS RECEIVED BY UNFIT PERSONS. GEMARA. IF THE BLOOD OF A SINOFFERING SPURTED, etc. If there is one law for all sin-offerings, even a bird sinoffering too [should be included]. Why then was it taught: You might think that the blood of a bird sin-offering requires washing; therefore it states, This is [the law of the sinoffering]? (13) — Said Resh Lakish on Bar Kappara's authority. Scripture saith, shall [the sin-offering] be slaughtered: (14) thus the Writ speaks [only] of those which are slaughtered. (15) Yet say rather that the Writ speaks [only] of those which are eaten, as it is written, ‘in a holy place shall it be eaten’, but not inner [sin-offerings]? — The Divine Law included [them by writing] ‘the law of’. (16) If so, even a bird sin-offering too [is included]? — The Divine Law expressed a limitation in ‘this is’. And why do you prefer it thus? (17) — It is logical to include animal inner sin-offerings, because: it is an animal; it is slaughtered in the north; (18) [its blood is] received in a vessel;

(1). For that is Biblically forbidden.
(2). For though he intentionally extinguishes it, yet his work is not needed per se (v. n. 6.), and R. Simeon permits such.
(3). E.g., when one carries out a corpse on Sabbath into the street. He does not really want the corpse in the street, but merely wants it out of the house. Every case of extinguishing except that of a wick to make it easier for subsequent relighting, falls within this category, since with this exception extinguishing is always negative. R. Judah forbids such, and R. Simeon permits it.
(4). Hence he permits the unintentional extinguishing on the altar, but forbids the unintentional extinguishing of a burning piece of wood.
(5). On the pavement of the Temple court; but it must not be taken out.
(6). Lev. VI, 23. The accents are disregarded in this rendering. In Pes. 24b the verse is interpreted to mean that all sacrifices which must be eaten in the Temple court when fit, must be burnt in the same place if unfit; and the same applies to this wine.
(7). Probably a proverbial expression, denoting emphasis and certainty.
(8). Lev. VI, 20: And when there is sprinkled of the blood thereof upon any garment, thou shalt wash that whereon it was sprinkled in a holy place.
(9). Ibid. 19.
(10). The sin-offerings slaughtered in the inner sanctuary (Hekal); these may not be eaten; v. Lev. IV, 1-12; 13-21.
(11). Ibid. VI, 18; this is the superscription of the present passage containing this law of washing.
(12). Or sprinkling its blood.
(13). ‘This is’ is a limitation, implying, only what is enumerated in the section.
(14). Ibid.
(15). I.e., with shechitah, whereas a bird requires Melikah.
(16). One law for all.
(17). Why apply the extension to inner sin-offerings and the limitation to birds, and not the reverse?
(18). Rashi reads, and Bah emends accordingly: it is slaughtered; it requires the north.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source